אלופת המדינה: ספרטה דובדבן

6 במאי, 2012

כולם מכירים את הסיפור החמוד על מבחן הבגרות של הילדים בספרטה, אותה חברת לוחמים אידיאלית כביכול. לפי הסיפור בגרסתו החמודה והמוכרת, היה על הנערים החמודים לגנוב מזון מבית בעיר (הבית שלהם, בחלק מהמקרים) ואם היתה אם הבית תופסת אותם, הם היו נענשים – על שנתפסו (כישלון מבצעי), ולא על שניסו לגנוב (כישלון ערכי).

האמת, כמו בהרבה מקרים עם סיפורים חמודים ומוכרים, א-ביסלע שונה. היה את הקטע עם הגניבה, אבל זה באמת היה סמול פוטייטוס. המבחן האמיתי לנער ספרטני שרצה להיחשב לגבר של ממש היה להרוג אדם – להרוג הלוט, ליתר דיוק. ההלוטים היו עבדי המדינה של ספרטה, אוכלוסייה ילידה ששועבדה על ידי הפולשים היוונים-דוריים ואפשרה להם להקים את מדינתם המיוחדת שבה האזרחים עסקו בלחימה ואימונים לקראתה, ההלוטים גידלו אוכל וניקו רחובות וכל מה שבאמצע, וחלק אחד של המשוואה הזו היה מאד מבסוט מכל העסק.

פעם בשנה היו הספרטנים "מכריזים מלחמה" על האוכלוסייה שגם כך הוחזקה תחת מגפם, ויוצאים למסע הרג מאורגן ופולחני ברשיון בקרב עבדי מדינתם. תקראו לזה מבצע הלוט יצוק כזה. במשך שאר השנה זה היה אסור בתכלית – בקטע של "פגיעה ברכוש ספרטה" ולא "כי גם הלוט הוא בן אדם" או משהו. לכן היה האתגר של הגבר הצעיר שרצה להתקבל לקרבי ולהיחשב הכי היה להרוג הלוט – אבל בלי שיתפסו אותו.

אף שהמודל המדויק של ספרטה מעולם לא שוחזר, הרעיון הזה של להתאמן אימון רטוב על האוכלוסייה הכבושה שלך כנראה לא פס מן העולם. לפני כמה שבועות היתה כותרת חמודה בטמקא: לוחם דובדבן הודח כי בעט לעציר כפות בראש. לכאורה, סיפור על צה"ל הפועל במהירות כדי להעניש עבירה חמורה ומיותרת. ואז קוראים את הסיפור.

מסתבר שכוחותינו הגיבורים המסתערבים ערכו אימון בכפר ראמון. מאי משמע ערכו אימון? נאמר להם להסתנן לאנשהו בכפר באמצע הלילה מבלי שישימו לב אליהם, כמו שאולי יצטרכו לעשות פעם בחי. הם היו לבושים, כמובן, כצעירים מקומיים, כדי להתערבב בנוף. טוב, כוחותינו לא הצליחו מי יודע מה הפעם ובני אחד הבתים כן קלטו אותם מתנהגים בצורה חשודה בסמוך לרכושם. בכפר ראמון יש בעיה של פשע מקומי. לאנשים יש פתיל קצר בלילה. כמה מבני משפחת שוואחה יצאו לגרש את הגנבים. אחד תפס סכין מטבח, אחד לום, אחד מקל.

כוחותינו לא גנב מקומי, והם מצוידים באקדחים. הם מצוידים גם בקול בו ניתן לצעוק "וואקף! ג'יש איסראלי! מוח'בראת!” אבל הם בחרו לא לעשות זאת. באקדחים ניתן גם לאיים בטרם יורים. הם בחרו גם את זה לא לעשות. הם התקרבו למרחק קטן ו"השיבו אש" לעבר מקור התקיפה. אחד מת. עוד אחד נפצע די קשה. ואם קוראים היטב את התיאור של בני משפחת שוואחה (צה"ל כבר החליט שאין מה לחקור כאן אז לא ידוע מה גרסתו המדויקת לאירועים*) קשה להשתחרר מהרושם שנורו יריות רבות לעבר פלסטינים רבים רגעים רבים אחרי שכבר היה ברור שאין בהן שום צורך.

אחרי שנגמר הקרב עטור הניצחון (אחד מחיילינו נחתך מהסכין), והושיבו את כל בני הבית על הרצפה בידיים קשורות משל היו טרוריסטים, אז אחד החיילים דפק לאחד ה"שבויים" בעיטה לפרצוף. ככה, בתור דובדבן על העוגה.

על זה צה"ל מעניש. אבל הקטע שבתור אימון חודרים למרחב של פלסטינים שאין להם אפילו דרך לדעת שמי שמתגנב אליהם ברחוב ומתקרב בצורה מאיימת כששואלים אותו מה הוא עושה פה זה ישראלי אסור-בנגיעה-לא-משנה-מה-הוא-עושה? זה בסדר. זה, כפי שדיווח לי דובר צה"ל במו ידיו, חלק מפעילות הביטחון השוטפת הננקטת לאחר שיקול דעת. זה לא באג, זהנכון ילדים.

זה קרה בתחילת אפריל. זו גם לא פעם ראשונה. אני זוכר שהיה איזה כפר בגליל שהתלונן שכוחותינו מתגנבים בו בלילות בלי להזהיר אף אחד, כאימון לתנאי השטח בצד השני של הגבול הלבנוני. מצד שני, שמה לא הרגו אף אחד.

בתחילת מאי כבר הסתבר שכוחותינו כנראה מתאמנים גם על אזרחים ישראלים בכל מיני חלכל"מ (חומר לכלוך כימי לא מזוהה), אם כי על ישראלים שניסו לרסס את הריח הרע לא ירו. אנחנו מתקדמים. יש לי חלום, שיום אחד כל המתגוררים בין הים לירדן יהיו שרמוטה של עגל הביטחון באותה מידה.

עוד במסגרת פינתנו "לחינם הרג את המנוח":

אחד, ירה לפלסטיני כפות בראש. קיבל שמונה חודשים בפנים. זו התקדמות מסוימת. וויליאם זנזיגר קיבל רק שישה, והוא לא היה לוחם במערכות השם.

אחד אחר יצא זכאי מכל אשמה לטבח קטן ומתמשך שנערך בבני משפחת סמוני משכונת זיתון שבעזה, במהלך מבצע קפיצה בסקרים. על החקירה של צה"ל וכל מה שהיא לא מספרת לכם, לכו לכם לארץ המלים הרבות והמידע הרב עוד יותר, הלא היא ארץ לנדולנד. תקציר? הוא ידע אישית שהם שם. הוא גרם להם להתאסף שם, וכשהם העיזו להוציא את הראש לאסוף עצים לחימום והמערכות התריעו על תנועה חשודה, הוא לא אמר "אה כן זה האזרחים הכנועים שריכזתי שם בפינה" אלא הוא ואנשיו ירו ואישרו לירות. פעם אחר פעם. לא אשם בכלום.

ולאחר הפתיח הלקוני הזה, ניגש להערות קצרות וחסרות אחריות על יתר הנעשה בשבועות האחרונים ומרובי העניין? יאללה.

——————————–

* טוב שיש בצלם. אחרי שגם הם שאלו אם צה"ל בטוח שהוא רוצה להתבצר מאחורי הטיעון שזו התנהלות סבירה ונאותה, הם פתחו בחקירה.

כל היתר

6 במאי, 2012

חלק ראשון פה

מה היה לפני מה? כבר קשה לזכור. זה התחיל בעצם עם שלום "אחאב" אייזנר. אחורי זה היה יום השואה. עם מגדל התאורה. פרס גשר המכביה תשע"ב. ואז בא הסיפור עם שגרירנו הדביל בוושינגטון, איש "מכון המחקר" (תקע'לכ) מרכז שלם, שקיבל בצדק שיחת “מה הסרט ש'ך אתה?” בפריים טיים. נגעתי גם בזה.

ליום העצמאות קיבלנו כולנו מתנה מביבי – ברכה עם תוכי וחתול. בהתחלה חשבתי שכמעשה התינוק של אוסם, החליטו בלשכת רה"מ לרתום את התוכי הערס של בזק בינלאומי להסברה הלאומית. האיש והאגדה גדי שמשון (צ'אק נוריס של הרשת העברית) הבהיר לי שמדובר בדמויות מתוך משחקי סמארטפון נפוצים. כמו שאמרתי לו – הבן שלי בטח היה מזהה. מאז כבר זכיתי לפגוש את חתול הכאפות. קדם אכן אוהב אותו מאד

אחרי שהקרוב שלי יובל דיסקין פתח פה על המשיחים מאקירוב ומקיסריה, רבו כמובן הפותחים פה על הקרוב שלי, שהסב לי לשם שינוי קצת נחתאז דב וייסגלס יצא להגן על דיסקין. זה היה בפרינט של ידיעות, אבל הוא דיבר שם מה שכל אדם שעיניו בראשו יודע – שהרשות הפלטוסטנית, על כל מגרעותיה וגיחוכיה (זו רשות "אוטונומית" שאינה שולטת במרשם התושבים של עצמה) אכן עושה מאמצים גדולים ומוצלחים להפתיע במניעת טרור מהגדה המערבית הן לתוך ישראל והן נגד מתנחלים. אם תשימו בצד את הרצח המתועב באיתמר, עם כל זוועתו, תקבלו רצף ארוך מאד של היעדר פיגועים חמים ומיעוט מבוטל של פיגועים בכלל. רוב קוראי החדשות בעולם שתשאלום לשם המומחה מספר 1 בהרגעת התקוממות טרור\גרילה יגידו דייויד פטראוס. ייתכן מאד שהתשובה האמיתית היא הגנרל קית' דייטון. סתם, הערה.

בכל מקרה, זה היה זה. מה היה עוד? אה כן: שירות בתי הסוהר, מסתבר, לא רואה את עצמו כפוף לבית המשפט העליון כשזה דן בתנאי מעצרו של עציר. מורה העליון לשב"ס להתיר לדוקטור אחמד טיבי, חבר כנסת ורופא, לבדוק עציר מסוים הנמצא בחזקת שירות בתי הסוהר, ויען איש השב”ס המהולל: לא! אני מקבל הוראות רק מהממונים עליי.

בעיקרון לא היינו צריכים להזדקק להוראה הזו, כי ד"ר טיבי הוא כאמור חבר כנסת. אבל נגיד. ביטחון המדינה וזה. אבל אמר בית המשפט. השב"ס סירב. בית המשפט אמר שוב, בקול טיפה יותר גבוה. השב"ס שוב סירב והודיע שהוא לא מקבל פקודות מבית המשפט. מדובר מכל המערכות דווקא במערכת שבמדינה חצי נורמלית, חיה ומתה על הוראות בית משפט. מגיע צו מבית משפט? שולחים העציר לדיון. שולחים לבית חולים. משחררים לחופשה לחתונה או לוויה. משחררים נקודה. לפעמים מעכבים שחרור. הכל על פי פסיקות בית המשפט. מדובר במערכת שכל קיומה וכל מגע האזרח עמה מתחיל רק לאחר ובעקבות הוראה של בית משפט. אבל פתאום יש להם ספק אם הם מקבלים פקודות מבית המשפט. העליון. ובכן ילדים, כן. הדיון ההזוי שהתפתח גם בטוקבקים בשאלה "האם באמת בסמכות בית המשפט להורות לשב"ס" מוכיחה עד כמה המלחמה הנמשכת נגד לימודי האזרחות אינם אלא סיבוב הסכין ואקדח מעשן שמסביר למה באמת ממשיך הציבור להיות מטומטם.

בפעם השלישית הרים בית המשפט את קולו בנימה ששמורה לרוב לאנשים שמתדיינים נגד מערכת הביטחון, ושירות בתי הסוהר נאות באי-רצון בולט להתיר לד"ר טיבי לבקר את העציר ולהתרשם לרעה ממצבו המידרדר. מדובר כמובן באחד מעשרות שובתי אינתיפאדת הרעב. אותו אחד שהמדינה העלובה, בקטנוניותה הבלתי נדלית, סירבה להתיר לו להיפגש עם עורך דין אלא אם כן יקום מהמיטה (דבר שלאחר 66 ימי שביתת רעב נבצר ממנו פיזית לעשותוהוא גם כבול למיטה).

בינתיים מסתבר שרוב המעצרים המנהליים האלה, שישראל הולכת איתם ראש בראש עם שובתי רעב במין הימור "האם השטחים יבערו במקרה של מות עציר?” – בעצם לא כאלה הכרחיים. אפילו השר לבידחון פנים, יצחק "מסריח כמו ערבוש" אהרונוביץ', העביר הוראה לצמצם את השימוש בכלי. מה לעשות, צריך אשכרה לעשות הצגה ולהעמיד אנשים לדין.

היה בהתחלת החודש הקודם כנס ברמלה. שר הפנים נאם, ראשי הציונות הדתית והרבנות הצבאית והכללית היו. באמת אירוע מכובד. שמה חילקו למשתתפים עלון כזה, על שבעת חוקי בני נוח. זה חוקים כאלה שלדעת היהדות מי שמקיים לפחות אותם, אפשר לסבול את זה שהוא לא מהעם הנבחר ולא להכריז עליו מלחמת שמד רק כי הוא קיים בשטח.

אוקצור, בעלון הזה יש פנינה קטנה של פלפול תלמודי. שימו לב: אחת משבע מצוות בני נוח היא לא תגנוב. סבבה? סבבה. אני באמת לא רוצה שעבאדי בן נוח אוקאפור איש גאנה שעובד פה בספונג'ה יגנוב לי דברים. אבל רגע. מסתבר, שעצם זה ש"ארץ ישראל בידיו" של גוי, זו גזילה מעצם מהותה. לכן,בזה שאנחנו לא מרשים למוחמד להחזיק ברשותו, נגיד, בית בארץ ישראל, אנחנו בעצם עושים לו טובה. אילו היה ממשיך בגזילה, היינו נאלצים להורגו. כמו במענה הלשון החבוט. “אני יכול לספר לך אבל אז…”

איך שכחתי. אין שמחה כשמחה לאיד וששת קוראיי הנאמנים בטח זוכרים את כל הסיפור שהיה לי עם חתיכת המוגלה שנשרה מהואגינה של המפקדת אקה, חבר הקלסת נילס הולגרסון. האמת הייתי צריך לדעת שהאלה הטובה, בשבתה כקארמה איז א ביץ', לא תעבור לסדר היום על התמונה המקוממת שלו ושל היודונאצי מיחזיר בן הריק על הספה של משפחת נתשה בבית חנינא. (בזמן שאתם חגגתם יום העצמאות, משפחת נתשה עברה נכבה שלישית ב-64 השנים האחרונות. ב-48 מיפו, ב-67' מהעיר העתיקה, ב-2012 מבית חנינא. סתם, שתדעו).

אז קודם ח"ק נילס סיפק לנו שעשוע היסטרי עם קליפ הקמפיין של מפלגתו "התקווה": ילדים (נכדיו?) מחופשים לאריות, משתוללים בחדווה בבית הספרטני אך המבהיק ובחצר הפראית-חלוצית המשקיפה על גבעות מטלית של כותים. ברקע מתנגן המנון הראסטהפריי המוכר הזה (בביצוע פחות טוב, אגב). הסיום הוא קול של בחורה עם פאנק של גבינה לבנה בקול מנעים לפי הקצב: “אם אתה בעד שתי מדינות לשני עמים שאחת היא בירדן \ אם אתה בעד להפסיק את הכיבוש הערבי אז תגיד אמן \ רק קול אחד לימין האמיתי כן…” לא, אני לא ממציא את זה.

אם כל-כך קורע, למה אני לא חולק אתכם את הקליפ? או! מסתבר שאמנם הנביא בוב תרם פעם את קולו ושמו למערכת בחירות אחת, בג'מייקה מכורתו, אבל זה נגמר בזה שדפקו בו כדור, לא עלינו. ובכל מקרה, מסתבר שלא אלמנתו של מארלי ריטה ולא בנו המפורסם זיגי ולא אפחד מ-10 אחיו המוכרים רואים שום סיבה שזכר אביהם הנערץ יהיה מקושר לאריה אלדד…(נשימה עמוקה. זהו, הבחילה עברה. נמשיך) ולדעותיו המגונות. ומסתבר עוד – עולם קטן – שיש מי שאמון על האינטרסים של המותג בוב מארלי בישראל, מטעם העיזבון והלייבל. והוא מחובר לאינטרנט הנציג הזהבקיצור, את הסרטון אץ-רץ נילס שלנו להוריד (סקרינשוטים יש כאן, ואם מישהו הזדרז והעתיק את הסרט אז תגידו כי חבל לאבד כזה נכס), ועל גובה הפיצויים שישולמו (הסכומים מאה וחמש מאות אלף ננקבו במכתב ההתרעה הנחרץ) עדיין מתדיינים ככה בשקט. שירו אתי: Iro-ny Li-on Bi-zayon!

הנאתה של אום-כרמל, הלא היא זוגתי שתחיה לאורך ימים טובים וארוכים (שתחיה, למה איפה אני אמצא אחת אחרת שתסבול אותי?) מסיפור אריה האירוניה הביזיוני נפגמה במקצת. למה נפגמה? למה כמו שקרה לה עם סרטון החתולתוכי, הרגע שהיה אמור להיות מוקדש להיקרעות מצחוק הוקדש במקום זאת בהתעקשות של המוח ש"זה לא אמיתי, אבל…" עד שהבינה שהמציאות מחלקת קומדיה לאנשים החיים בסרט שכולו שיניים, תדהמת ההפתעה הראשונית כבר עברה. חבל. העם דורש מציאות קצת יותר אמינה. אנחנו מבינים שצריך לסספנד, אבל יש גבול.

(שאלה בנוגע לפיצויים שישלם אלדד: אם אני ארמוז שבמקרה שיתקשה לשלם את הסכום שיידרש חלף חזירותו, אז הלוק הזה של עור לבן וענוג ותלתלים אדמוניים הולך חזק במדינות המפרץ בימינוזה יהיה מוגזם? לא יפה. נעזוב את זה).

לסיום, חגי עמיר: אין לי בעיה עם מה שאמרה נועה לשעבר-בן-ארצי, למשל, שהיא מבינה שהבנאדם ריצה את עונשו אבל שורף לה לראות אותו משתחרר. סופר לגיטימי. אבל להתחיל להתלונן על עצם השחרור? די. סתמו וזהו. (גם את, מנהיגת הפועלים תקעליכ) ככה עובדת השיטה. לזה הוא נדון, את זה הוא ישב (בלי שמץ קיצור או חופשה או הקלה) וזהו. ואגב, כמה שחורה להגיד את זה – חגי עמיר (לא יגאל, חגי) נעשה לו עוול. כן-כן. הועד נגדו עד שקר ביודעין. הרוב מעדיפים לשכוח את זה, אני יודע, אבל אלה העובדות. אין לי בעיה גם עם "נזכיר לו עד יומו האחרון" של מזכ"ל מרצ – הבנאדם לא הביע חרטה, ולכן אין כאן טיעון של מחילה ושל לעבור הלאה. אבל את המאסר שנגזר עליו הוא סיים. יש לקוות שאחיו שנדון למאסר עולם (ושלא העלה הגנה, כך שהמדינה לא נאלצה לשקר במשפט שלו בכדי לגונן על סודות ייצור השמפניה) אכן לא ישתחרר לעולם. בינתיים הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות בנוגע לחגי עמיר זה פשוט לשכוח את קיומו. כל דבר אחר יעשה ממנו יותר ממה שהוא.

ובאמת לסיום: אני לא הבלוגר היחיד או בהכרח הכי טוב בבית הזה. אום-כרמל בזווית מעט אחרת על הרצח בבאר שבע. ובינתיים שוב זרקו בקת"ב על פליטים. סאמכ המציאות. אני עוצר פה.

נו, באמת אחרון ודי - הסרט העצמאי של השנה, שהופק בתקציב תלת-ספרתי בשקלים וגורף מחמאות מקהילת המנגבים הבינלאומית. קבלו את היחידה לחקירות חומוס!

זהו. זה מה שקרה בחודש האחרון בריבונות השלישית. פלוס עוד מיליון אירועים שלא עברו את מסננת "ערפילי מוחו של רדיקל מקלדת". וכל זה – לפני שהחליטו בשעה טובה שתחלנה בחירות והזיותיהן (אגב, לא יפה. למה לא נותנים לבנאדם לגמור את השבעה על אבא שלו בצורה מכובדת. אה, נתנו לו? אז למה לא לוקח? למה מתעסק עם פוליטיקה בשבעה? מה, יכול להיות שעד אז יותר מדי אנשים היו מתחרטים וזה?).

כאילו השנייה יצאנו מהגטו

18 באפריל, 2012

כשאתה סמולן, לצחוק מדי פעם על השואה וניצולה הציני בידי מה שנשאר מהמותג "ציונות" זו לא גבורה גדולה. זה די מקובל בין האנשים שאתה מסתובב איתם. אני האחרון שאעמיד פנים שאני לא משתתף בזה בחדווה מסוימת. ובכל זאת, לא מתוך חדוות הדווקא ושחיטת הפרות הקדושות אני כותב את הדברים הבאים.

יש לחדול באופן חד מפולחן השואה.

בוודאי בצורתו הנוכחית. לא היינו צריכים את המחקר שפורסם ממש לאחרונה, לפיו "מסעות החיים" גורמים נזק נפשי למשתתפים בהם. עיון בתכני הטוקבקים לבדו מאשש את ההנחה.

האנקדוטות רבות מספור, ואינן מוגבלות וכמובן מקדימות את קיבעון ה”1938-איראן” של האיש היושב ליד אביגדור ליברמן. מהסיפור של אברום בורג על ההוא עם ההורים מעיראק שלא יכול לנסוע ברכבת באירופה בלי שזכר השואה יחזור אליו, עבור ברפש ששודר לאחרונה בתחנת הרדיו של צבא ההגנה לישראל לפיו כל זהוב שיער הוא בעיניה היטלר יוגנד ושזה כיף לראות אחד שנראה כמו בעל-בית מהעיירה מרביץ לאחד שנראה ככה, ושהדנים, מכל האנשים בעולם, נולדים ומתים אנטישמים.

הדנים, למי שצריך עדכון לגבי המציאות בכוכב הלכת הזה, הם העם היחיד שקיבל באופן קיבוצי אות חסיד אומות עולם ממכון יד ושם. במבצע לאומי קצר שהקיף את כל שדרות האוכלוסייה, מארמון המלוכה עד מנקי הרחובות, הם הבריחו 90% מהיהודים שלהם לשוודיה החופשיה והנייטרלית בסירות דיג. כל האוניברסיטאות במדינה הכריזו על שבוע חופש באמתלה כלשהי כדי שהסטודנטים יוכלו להתגייס למאמץ. מתוך 426 יהודים דנים שכן נפלו לידי הנאצים, 70% שרדו את המחנה כי ממשלת הוד מלכותו כריסטיאן העשירי הקפידה לשלוח להם לטרייזנשטט חבילות מזון מדי שבוע ולוודא שהן מגיעות. אבל לא משנה. במוחה מוכה הטראומה מבחירה של שדרנית ביבים אחת, הדנים הרי נולדים ומתים אנטישמים.

גם לי הקטן היתה בעניין הזה תקרית מאירת עיניים. ניהלתי ויכוח בטוויטר עם ימנית אחת שקוראת לעצמה "אמאשלחייל" שמה. הויכוח עסק בכיבוש ומעשי צה"ל. הדיון לא חרג מבחינה כרונולוגית בשום שלב משנות האלפיים לדעתי. בוודאי לא משנות התשעים. באיזה שהוא שלב, האזכור הבא שלה את שמי היה בהודעה לתפוצת עוקביה "הצטרפו אליי בחסימת אבוקדם מכחיש השואה". והיא היתה רצינית.

השואה, במוחו של הלאומן הישראלי המצוי, הוא קארט בלאנש. צ'ק פתוח. “עזובתי באמאשך, היתה לי שואה". מהצדקה תקפה מוסרית להקמת מדינה – גם אם על חשבון זכויותיהם הטבעיות של מקומיים – הפכה השואה זה מכבר להצדקה גורפת לזכותה של ישראל להישאר ילד הכאפות מוכה הטראומה שלפתע צימח קומה ושרירים והוא עדיין חדור תאוות נקם על כל שנות הילדות האומללות.

וכך, מתרופה למחלה שהולידה את השואה (תרופה שנהגתה זמן רב לפני שהמחלה הגיעה לשיאה המפלצתי), הפך הפרויקט הציוני למסע נקם ושילם על שנות המחלה. מטרת המדינה אינה לאפשר לתושביה את אותם חיים נורמליים שיהודים התקשו לחוות במקום הימצאם, אלא להתריס, לאיים, לחבוט ולהדגיש שוב ושוב עד כמה אין לנו גבול, כי לכאבנו אין גבול ולא ישווה לו דבר.

זו התנהגות של חיה פצועה. אבל איך ייתכן שזה לא נגמר? פצעים, אם הם לא הורגים, דרכם אט-אט להירפא, לא? או! אז כדי שהפצע ימשיך להיות פתוח וליצור את אותו כאב מחרפן שגורם לתחושה שמוצדק להשתולל, צריך להמשיך לחטט בו. צריך להמשיך להזכיר אותו ולהזכיר שכואב. צריך לשטוף איתו את המוח ולכפות על נערים והוריהם את מסעות האינדוקטרינציה היקרים למחנות, שהופכים לטיולי השתכרות והשתוללות (ככל טיול של נערים בגיל זה) ושל אימון בשנאת גויים ותחושה שכולם כולל כולם רוצים להרוג אותנו כל הזמן.

את קורבנותיו הממשיים של אותו פצע אפשר כמובן להשאיר להוציא את שארית ימיהם בעליבות כה מזעזעת עד שאתה זורק להם עוד 87 שקל לחודש וקורא לזה "תיקון עוול היסטורי". כי הדחף היחיד שאנחנו שואבים מהפצע אינם תיקון, החלמה, לקח כלשהו שחל גם עלינו, אלא רק נקמה וזכות כובשת-כל להוציא אותה אל הפועל.

ועוד דוגמא מטוויטר. אני מנהל ויכוח עם אבישי עברי, עיתונאי וחוקר תרבות כהגדרתו, שאצלו ואצל אראל סג"ל אני מתארח לעתים בתוכניתם ברדיו גלי ישראל. ואז הוא מנפיק לי את הפנינה הבאה:

"אמרתי כבר: מי שמאמין שהיה שורד פה לילה אחד בלי חיילי צה"ל חמושים עד שיניהם מסביב למיטתו שוגה באשליה מתוקה.”

הקטע עם המשפט הזה הוא לא שאינו נכון, אלא שהמדינה וקברניטיה, למעט חריגים ספורים ופזורים, מטפחים ללא הרף מאז היווסדה את המצב שמחייב זאת. אחת הביקורות הראשונות שנהגו הפלסטינים להטיח בישראל היא שזו מדינת קסרקטין. התשובה היתה שברגע שתפסיקו להכריח אותנו, נפסיק להיות כאלה. אנחנו לא עושים את זה בשביל הכיף. אבל מגיע שלב שבו חייבים לתהות אם זה נכון.

זאב ז'בוטינסקי, לא שמאלן גדול, ניסח את תיאוריית קיר הברזל. תהיה תקופה שבה נצטרך להקים ולתחזק "קיר ברזל" שימנע משכנינו לפלוש לשטחנו וישכנע אותם שמפה לא נזוז, ואז אפשר יהיה לעשות איתם שלום ולחיות כמו שמדינות בכל העולם חיות עם הסובבות אותן – בקשרי מסחר, תרבות, תיירות ושנאה הדדית המתבטאת בשיאה במגרשי הספורט.

הקטע הוא שבאיזה שהוא שלב הקיר הפך מאמצעי למטרה. גם בזמן שהקיר מזמן עשוי פלדת אל-חלד מעידן החלל עם נצנצים ואוראניום (על פי מקורות זרים וזה), יש מי שמסרב להתפנות מהנחת עוד ועוד לבנים, עוד ועוד תמוכות וחיזוקים ויסודות וקרני לייזר שיירו בכל מי שרק מתקרב לקיר הברזל. אולי ככה נבנה מגדל בבל? אולי אנשים בנו סכר נגד גאות הנהר (מטרה הגיונית וראויה) והמשיכו לבנות גם אחרי שהגיעו הרחק מעבר לגובהו של כל נחשול אפשרי?

האם באמת כדי לחיות פה אנחנו חייבים להחזיק שני מיליון בני אדם תחת משטר שבו משתמשים בהם כבובות ירי באימונים? להחזיק אותם תחת עקבנו באמצעות משטר של עשרות אלפי מלשינים מאונס? ליהנות מעליונות כה ברורה עליהם עד שאנחנו יכולים את כל זה, ולהחזיק עוד מיליון וחצי במקום אחר בכלל במצור שקט חצי מנותקים מהעולם, כמעט בלי להרגיש את זה ביומיום שלנו – ועדיין להתייחס לכל ניסיון עקר שלהם לנשוך דרך הנעל הצה"לית את הרגל שדורכת להם על הצוואר כאל סכנה קיומית. האם באמת נגזר עלינו לחיות כך עד להודעה חדשה? מדינות אחרות, עם שכנות מעצבנות לא פחות, בלי עליונות כה ברורה, מצליחות אחרת ורק אנחנו לא? זו הדרך בטירוף סופה.

בזן בודהיזם מוכר מאד הסיפור על המורה טנזן, שמטייל עם נזיר אחר ובדרך הם רואים נערה יפה המתקשה לעבור יובל שעלה על גדותיו. טנזן מרים אותה ומעביר אותה את הנהר. לאחר זמן מה פונה אליו העמית המוטרד ואומר "אתה יודע שלנו הנזירים אסור לגעת בנשים, במיוחד לא צעירות ויפות. למה עשית את זה?” וטנזן משיב: “אני השארתי את הנערה שם. האם אתה עדיין נושא אותה?”

גם את הטראומה הכי גדולה צריך להשאיר מאחור. אין פירושו של דבר לשכוח. כל עוד תהיה מדינת ישראל (גם בגלגול חד-מדינתי הבא עלינו לסכנה), צריך שיתקיים יד ושם. צריך ללמד את זכר השואה. אבל יש גבול, והגבול נמצא הרחק הרחק בשעה שש. אז תזקפו כבר קצת את הגב ותפסיקו להתנהג כאילו השנייה יצאתם מהגטו. גדלנו קצת מאז ואפשר להתגאות בזה.

בואו נפסיק לבנות את הקיר ונתחיל לעצב בו שערים וחלונות. שייכנסו קצת אור ואוויר, ואולי שכנים מדי פעם. לא בריא לחיות כל הזמן לבד בחושך. אנחנו מתכוונים גם אשכרה לחיות פה, נכון?

נאפאס זה שאנו מעשנים (זרעים צ"א)

11 באפריל, 2012

מסכת זרעים צ"א

מעשה בתלמידי חכמים, שהפכו בליל פסח בסוגיית נאפאס זה שאנו מנפסים.

באו תלמידיו אל כהר"ג רבן זרגיאל בן חרמניה, רמ"א ישיבת ביאה ואביונה, בעל ה"טחינה כשרה” וה"עץ גאנג'ה היא לשואפיה", ומצאוהו בחוף ראס אל-שטרונגול אשר בסיני, חופן עופרים וטוחנן מעדנות זה בזה. כחכחו תלמידיו למען העמד פנים כי לא ראו את שראו להלל, התנצלו על אשר הפריעו לתשמיש ושאלוהו:

הנה אנו עומדים בפתח חג החירות, ועודנו נאנקים תחת שלטון הרשע, המענה אותנו בסבלותינו. וגם שמענו אומרים כי דרש העם צדק חברתי ולא דיבר איש על פרחים בשמונים שקל גרם. וגראס מסיני במאתיים שקל שקית חמישים גרם אין לתלמידיך זה שנים. ויהי ליבנו נקרע בין צו הכיס למועקת הדודא, ולא נדע אנה אנו באים".

וישאף רבן זרגיאל את זעקת צאן מרעיתו אל קרבו, וויהפוך בדעתו, ויפסוק לאמור: אחזו בזה, וגם מזה אל תניחו ידיכם. הילחמו על הקוטג' ועל הבית כאילו אין דודא, והילחמו על הספליף כאילו בעיית המאנצ'יז והזולה כבר פתרנו. וחוצמזה הבדואים בסיני חוטאים לג'ה בשולחם יד בפליטים המסכנים, ולא מגיע להם שנקנה מהם. תמכו במגדל ההידרו השכונתי, והביאו את היום שתוכלו לגדל לבד.

ויושט הקונוס המגודל והעשן שבידו לתלמידיו, וישב ידו לעופרי זו אשר עמו, ויאמרו לו "איככה זה תזרגג מוחנו על הידרו שמהידרו, והנה אתה מנפס דרעק מסיני?”

ויאמר אליהם: ברומא נהג כרומאי ובסיני כחושאוויויתרצו וייקחו שאכטה וייצאו החוף, לבדוק אם חברותיה של הרבנית התורנית עוד שם.

ויתר הדברים הלא הם כתובים על ספר העשן.

שבעים פנים לתורה. קיבלנו ת'מכוערת

11 באפריל, 2012

שבעים פנים לתורה, אומרים. אבל מה קורה אם במקום שבו אתה חי פן אחד עולה בקולו ובהתעקשותו להקצין עוד ועוד על כל האחרים? ברוכים הבאים לשנת ס"ד לריבונות השלישית*, ריבונות שאני יותר ויותר מתקשה לראות אותה מגיעה לגבורות, לא כל שכן לשבור את השיא לריבונות עברית פוסט-מקראית, העומד על 89 שנה ושייך לממלכת החשמונאים.

הפן שאני מדבר עליו הוא הפן שמעלה על נס את אותם עיקרים והלכות שעמיתי היקר יוסי גורביץ נהנה כל-כך להפנות אליהם זרקור. הרבה אנשים – בתוכם אנשים טובים – נרתעים מזה ואומרים "אבל למה אתה ככה? לא כל הדתיים ככה!” וזה נכון, אבל הטרנד הוא לחלוטין ככה. זה הסוג שצומח. זו הזירה העיקרית לחידושים. הסוגים שאותם אנשים טובים נוטים להביא כדוגמאות נגד נמצאים כולם בנסיגה. בישראל כמובן. בעולם המצב שונה.

הנה דוגמא ראשונה:

חיילים במחנה 80 סירבו להסב לשולחן הסדר בחברת חיילים דרוזים. עובדה זו כשלעצמה אינה ראייה לכלום – בני 19 טיפשים ורעים יש בכל מקום. התגובה של הקצינים במקום היא המאלפת. לאחר שקצין אחד הורה לסרבנים לשבת חזרה לשולחן, הצהיר אחד ממוכי היהוה שאין לו שום כוונה לעשות את זה – משמע עסקינן בעיקרון דתי כה חשוב עד שהוא מצדיק סירוב פקודה.

האם החייל אכן שילם את המחיר על עקרונותיו הדתיים הנעלים ונלקח אחר כבוד למעצר על סירוב פקודה? לא. בהתערבות קצינים בכירים יותר מהקצין הראשון, נמצאה "פשרה" – הדרוזים הועברו משולחן החג הערוך והמקושט לשולחן צדדי מלוכלך.

יש בהלכה, לדורותיה, צד חזק וברור של שנאת הגוי וטיפוח יחס של גועל והפרדה מוקפדת ממנו. לא יעזרו כל ההתייפיפויות. ובעוד שהמציאות בגולה ויצר השימור העצמי לימדה את היהודים להסתיר את הפן הזה ולהגביל אותו לדיונים של יודעי ח"ן בלבד, הרי שעבור רבים פירוש המלים להיות עם חופשי בארצנו זה להיות חופשי לשנוא את הגוי באשר הוא גוי, ולאחר מכן את החילוני, או בלשון חכמים "עם הארץ" שמותר לנחרו כחזיר (למה לנחור ולא לשחוט, כי שחיטה זה לבהמה כשרה שמחייבת ברכה ועם הארץ לא ראוי אפילו לזה).

וכמובן שיש לשנוא במיוחד את מי שמתיימר כן לכלול את היהדות בחייו, רק בדרך אחרת. מה שמוביל אותנו לסיפור השני.

מספר גדול של תיירים פנו לתנועה ליהדות מתקדמת בארץ, ובפיהם אותה תלונה: לא נתנו להם להתפלל בבתי מלון בארץ. הם דווקא יהודים, ורצו לקיים מניין ולקרוא בספר התורה בשבת, אבל בתי המלון סירבו לתת להם חדר למניין ובוודאי שלא לגעת בספר התורה של המלון. הסיבה? הם חוששים שהרבנות תשלול להם את ההכשר אם יעשו זאת. אז למי שטוען בתגובה לכל התנהגות קסנופובית שגם ליהודים מגיעה מדינה אחת משלהם יש לומר שאולי, אבל לפלג הכי קטן מהעם היהודי לא בטוח שמגיעה מדינה שהיא רק שלו.

והרי ידוע שבצה"ל ובמדינתו דברים עובדים בשלשות, אז לסיום מסתבר שבעיריית אשקלון החליטו שלא מספיק שרק פלסטינים ועמותת זוכרות עוד יודעים שאיפה שאשקלון היתה פעם עיר ערבית די עתיקה בשם מג'דל. ואם לא מספיק, היות שלא נשארו באשקלון מספיק ערבים חיים להעלים, החליטו להעלים גם את המתים, זאת באמצעות הקמת מגרש חניה על בית קברות מוסלמי עתיק. העובדה שמדובר באותה עיר עצמה, שבה בשל חשד קלוש וכמעט בוודאות שגוי לעצמות יהודיות מתאריך לא ברור עצרו את בנייתו של אגף ממוגן בבית החולים האזורי, היא רק דובדבן על הקצפת.

אה, כן. שלשות-שלשות אבל אי אפשר בלי כמה תופיני הסברה מהירים. קודם כל, שאפו לאנשים הטובים שעושים טעות ותורמים ממרצם וכישרונם לשלי ימינוביץ'. יפה תפסו את ביבינוקיו עם שקרי הבוקפייס שלו. 200 אלף לייקים זה יפה, אבל רק 17 אחוז, מסתבר, מישראל. השאר מרחבי העולם, בגלל תהילתו של מי שאילו רק רצה היה מכהן כשר האוצר של ברלוסקוני. 5000 לייקים, לדוגמא, באים מאינדונזיה. אז 30 ומשהו אלף לייקים זה גם לא רע, אבל זה פחות מאיש הג'ל, שלמרבה הצער אני מניח שחמישים ומשהו האלף שלו רובם המוחלט מישראל. זה גם לא כזה הרבה יותר מפחימוביץ' עצמה, שיש לה כמדומה עשרים אלף, תשעים אחוז מישראל ועם הרבה פחות רעש סביב המאמץ – וכמובן הרבה פחות מנוף. היא לא יכולה לשים את מנהל עמוד הפייסבוק שלה על משכורת ממשלתית.

בנוסף לזה, ניסו במערך ההסברה המפגר ליצור מצג שווא כאילו סייד קשוע משתתף באירועי שבוע יום העצמאות של ישראל באוניברסיטה אמריקאית. מסתבר שהוא הוזמן, על ידי האוניברסיטה ולא אגודת הלל או "ידידי ישראל", כדי לדבר על הספר שלו, בלי קשר ליום העצמאות. אני בטוח שאפשר למצוא ערביי מחמד מוצלחים, אבל קשוע הוא עוד לא אחד מהם.

ובאמת לסיום. השגריר שלנו בארה"ב, מייקל אורן, נלחץ כולו מתשומת הלב שקיבל יהודי אמריקאי נחמד אחד בשם פיטר ביינארט שראה את האור והחליט שממש צריך שתי מדינות לפני שישראל שהוא כל-כך התגאה בה פעם (ישראל המורכבת אף היא מידות שוות של פיקציה ומציאות, אגב) תלך פייפן. קצת איחר למסיבה, הבחור, אבל העיקר הכוונה. אוקצור אורן שלנו כתב מאמר, שכל כולו שקרים וחצאי אמיתות, וכתב העת הנחשב פוריין פוליסי פתח לו רגליים ופרסם את זה. אז ידידי המצוין נעם שיזף מ-972 שם אטב על האף, צלל לתוך ערימת הגללים וחזר עם ההוכחות הכימיות לכך שאכן, מדובר בגללים.

אז תעשו לי לייק (או תרומה, או לפחות תגובה) ושתעברו את הפסח הזה והחופש שלו בשלום.

* שמתי כוכבית ושכחתי לבאר אותה. ובכן, לקורא רינו צרור – זה לא פלגיאט, זו מחווה.

חוסר האונים של הצופה בטרגדיה

1 באפריל, 2012

נו, בשעה טובה נגמרה גם הסאגה הזו. הנאא שלבי לא תמות לנו בידיים, ולא תהפוך לקדושה מעונה שדיוקנה המיוסר יהווה השראה למופרע הרצחני הבא. הנאא שלבי, פלסטינית בת 30 מבורקין, הסכימה להפסיק את שביתת הרעב שלה, שנמשכה מעל 40 יום, ולקבל על עצמה הפרדה ממשפחתה ומכל מכריה לטובת "הגליה" לעזה. המלה הגליה במרכאות משום שאחרי הכל, היא אינה מוגלית מארצה, רק מאזור מגוריה, שגם זה מספיק גרוע ושרירותי באותה מידה. אחרי הכל, אילו היתה ישראל שולטת עדיין בדרום לבנון, סביר להניח שהגברת שלבי היתה מוצאת את עצמה באזור ראס מרון או משהו.

מדינת ישראל מתעקשת כבר שנים שהנאא שלבי היא פעילת טרור מסוכנת ומתמדת בארגון הג'יהאד האיסלאמי פלסטין. היא כל-כך מסוכנת, שישראל חוששת להוכיח זאת – אפילו בבית משפט צבאי משלה, שנותן לה חופש פעולה מופלג בכל הנוגע לשמירת חשאיותם של מקורות מידע. במקום זאת מתעקשת ישראל להחזיק את הגברת שלבי במעצר מנהלי, כמו עוד 300 ומשהו פלסטינים. מדובר, כמובן, בעוד אחד מתוצריו המלבבים של חוק "תקנות שעת חירום 1945”, שמנחם בגין, הסמולן הידוע, הגדיר כ"גרועים מחוקי הנאצים". (וכן, גם יהודים הוחזקו פה ושם במעצר מנהלי. כרגע, אגב, התוצאה במשחק הזה היא 300 ומשהו-אפס).

מעצר מנהלי, בנוסח השטחים הכבושים הדרקוני פי כמה מהזוועה החמורה כלשעצמה הנוהגת בתחומי מדינת ישראל, מאפשר לכל מפקד צבאי לעצור אדם (בעיקר אדם מסוג פלסטיני, כמובן) תוך שלילה ממושכת של זכותו לייעוץ משפטי ושלילה מוחלטת לעתים של הזכות הבסיסית לדעת על מה עוצרים אותו ומהן הראיות נגדו. הדיונים מתקיימים בבית דין צבאי, בבית דין צבאי לערעורים, ומי שמאריך רוחו די הצורך וזוכה לדי סיוע יכול גם להגיע לערעור סופי בבג"ץ, שבכל זאת מתעקש קצת לראות הוכחות מעבר ל"כי ככה אמרו בחורינו המצוינים אבל זה סוד".

הנאא שלבי נעצרה לראשונה ב-2009. היא הוחזקה במעצר מנהלי, מבלי שיוצגו בפניה אישום או הוכחה לעבירה, במשך למעלה משנתיים עד ששוחררה במסגרת עסקת שליט. ולממהרים לראות בעצם עובדה זו הוכחה למעורבותה בטרור, יש לזכור שחמאס התעקש לכלול בעסקה את כל האסירים ממין נקבה ללא קשר לשיוכם הארגוני או נסיבות כליאתם. (או ליתר דיוק כמעט כל. מישהו בארגון המיקי-מאוס הזה לא עידכן את הרשימות בזמן ונטש עשר אסירות בתאיהן).

הנאא שלבי שוחררה באוקטובר 2011, אולם נעצרה שוב בפברואר השנה לאחר שהשב"כ טען כי יש בידיו ראיות חותכות לכך ש"חזרה לדרך הטרור". חשוב לזכור שמעולם לא הוצגה הוכחה שהיא עלתה אי-פעם על דרך זו, ובוודאי שלא לכך ש”חזרה אליה”. אפשר היה לחשוב שישראל תבין את החשיבות שבשמירה לפחות למראית עין על נוהל תקין, במיוחד במקרה של אדם ששוחרר לפני זמן כה קצר בעסקת חילופי שבויים במסגרתה נדרה ישראל לא לשוב ולעצור את המשוחררים ללא עילה ממשית וחדשה. שלבי, אגב, אינה הראשונה ממשוחררי שליט ששבו ונעצרו בפחות מחצי שנה שחלפה מאז. היא סתם המפורסמת ביותר. מה יקרה בפעם הבאה שנצטרך להחליף שבויים? האם נידרש לשלם מחיר יקר יותר משום שהוכחנו שאין לנו מלה?

ומה פשר המשחק המוזר הזה, שחוזר על עצמו כבר פעם שנייה, קודם עם ח'דר עדנאן וכעת עם הנאא שלבי? האם כל עצור מנהלי שמוכן לצום מספיק יכול להשתחרר? אם כן, לשם מה כל ההצגה הזו? האם לא עדיף להעמיד אנשים כה מסוכנים, כמו דובר הג'יהאד האיסלאמי ופעילתו (לכאורה) המסתורית והכה-מסוכנת עד שאין לאיש מושג מה היא עשתה, למשפט בבית משפט צבאי, להרשיע אותם ואז להחזיק אותם במאסר כמה שרק רוצים ובאופן שהרבה פחות אנשים בעולם ימצאו בו פגם? זאת בהנחה שאכן יש הוכחות, כמובן. שלא מדובר בנקמה נגד שלבי או משפחתה על סירוב להזמנה שגרתית לשמש משת"פים של השב"כ, או כפי שרבים סבורים לגבי ח'דר עדנאן, לא בשל פעילות המכוונת להרג אלא כזו המכוונת לשלום – שלום פנים-פלסטיני, מסיוטיה הגדולים של ישראל.

בכל מקרה, על אף שבמקרה של שלבי כביכול הושגה המטרה של מניעת סיכון מצידה באמצעות הרחקתה לעזה, ישראל הוכיחה כאן שוב את ערוות השימוש הסיטוני שלה במעצרים מנהליים. הדבר רק יגביר את "אינתיפאדת הרעב" של העצירים המנהליים, ובסוף יחליטו לשחק עם מישהו עד הסוף מסיבה זו או אחרת, או שיתברר שבריאותו של אותו אסיר עמידה פחות במצוקות הכפן, וכשאחד מהם ימות לנו בידיים בכלל יעלה הנושא הזה, שהשב"כ ושלטונות הכיבוש כה נהנים ממנו במחשכים, לבחינה חזקה וחודרת לאור הזרקורים העולמיים.

אלא שכפי שלימד אותנו ג'ורג' אורוול בסיפורו המפורסם "לירות בפיל", מרגע שהחליט להפעיל כוח, אין הכובש יכול עוד לסגת מעמדתו. הוא אינו יכול להודות בטעות. אינו יכול שלא לירות בפיל, גם אחרי שזה נרגע ואין עוד סכנה מצידו. הוא אינו יכול להפסיק לעצור אנשים מנהלית סתם כי נוח לו. ולכן המוות הראשון של עציר מנהלי משביתת רעב בוא יבוא. כמו שצופה בקולנוע אינו יכול, לא משנה כמה יצעק ויזהיר את הגיבור, למנוע ממנו להיכנס למלכודת – כך גם אנו, החיים בסרט. נגזר עלינו לצפות בחוסר אונים בטרגדיה הידועה מראש המתפתחת מול עינינו.

הערה מנהלתית: הגיעה תרומה לרווחת בני הח"מ. אני מאחל לתורם שלעולם לא ייפגש פנים אל פנים בתקנות לשעת חירום 1945, דבר המלך במועצתו וקלסת ישראל בפוציותה, לא כאוכף ולא כנאכף.

קדימה – בסיעתא דשמיא, בברכת השרלטן

30 במרץ, 2012

לאתנחתא קומית זכינו בעקבות ניצחונו הצפוי של שאול מופז על ציפור התוגה. אני מדבר על משהו שמעבר להבעות ההפתעה של אבירת השבט הלבן, שפשוט לא הבינה מדוע הכהונה הגרועה ביותר של ראש אופוזיציה כלשהי בדברי ימי הדמוקרטיות אינה מובילה אותה לכהונה נוספת כיו"ר המפלגה. מה, לא ככה זה עובד?

אני מדבר גם על משהו מעבר למראה של שאול "תגיד אחריי" מופז העוטף את עצמו בדגל המחאה החברתית, זאת על אף שהוא (שששש, אל תספרו לאיש) מדורג בתחתית הרשימה בכל הנוגע לפעילות פרלמנטרית ממשית, וכמובן שהוא גם בתחתית הרשימה בכל הנוגע לרקורד הצבעה חברתי. אחינו, אפילו דפני ליף אופציה עדיפה ל פניך

אבל לא, רגע ה-LOL האמיתי הגיע באדיבותו של אחד האנשים ההזויים והמצחיקים שלא-במתכוון בישראל, הלא הוא אמן הטלפתיה, הטלקינזיס והטיטול-חרטאטיטיס, שרלטן מצליח ותובע דיבה כושל, אורן זריף. מזרזף הבולשיט הזה, שהיה יוכל להיות משעשע ללא סייג אילולי התקיים על דמם של החלשים והפגיעים בחברה, החליט שהפריימריז במפלגה הגדולה בישראל הן הזדמנות למעט פרסומת חינם. הוא שלח ליו"ר החדש מכתב ובו הצהיר כי ניצחונו הסוחף של מופז הושג אך ורק בזכות התערבותו העל-טבעית של זריף, שהעביר "בדרכים שאינן קונבנציונליות" את מתפקדי קדימה על דעתם וגרם להם לבחור במופז. עוד מוסיף איש ה"פסיכוקינזיס" (מלה יוונית עתיקה שפירושה "זזה לך הקופסא במוח אם אתה משלם על השטות הזו") כי אם לא יגמול לו מופז במינוי למקום השני ברשימת קדימה לכנסת, יעשה זריף בכוחותיו הגדולים והנסתרים, יזמן ממרומים את החרבוזון ויעניק לראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ניצחון סוחף על מופז, כמו זה שקיבל מופז כפוי הטובה על לבני ולא רצה לשלם.

טוב צחקנו, נהנינו, אבל האמת שזה מאד הולם. קודם כל, כבר ראש הממשלה הראשון והיחיד של קדימה, אהוד אולמרט, התרברב ששלטונו בעיריית ירושלים התבצע "בסיעתא דשמיא! בברכת הרב!" ולכן הגיוני שלאור הידרדרותה של קדימה מכמות המנדטים ההיא, היא תיאלץ להסתפק בסיעתא דזריפא.

דבר שני, אם נסתכל על זה, נראה שבאמת רק אמצעים החורגים מדרך הטבע יעזרו לקדימה וליושב ראשה החדש שלא לספוג בבחירות הללו מפלה צורבת אשר תהווה שלב בלתי הפיך בדרך להיעלמותה הסופית מן המפה הפוליטית.

בראש ובראשונה, זוהי כמובן תולדה של חדלון האישים של היו"ר הקודמת, אשר לא עשתה דבר כדי לבנות את המפלגה בסניפים, לייצר לה זהות בשבתה באופוזיציה או לתת למישהו סיבה להמר על הפתק שלה שוב. אבל יש עוד כמה סיבות שבגללן הסיכויים של הפתק "כן" הם לא משהו.

הצלחתה של ציפי לבני לסיים עם מספר המנדטים הגדול ביותר בבחירות הקודמות נבע משני דברים עיקריים:הראשונה, כמובן, יכולתה המולדת, בניגוד למופז, למשוך אליה את מי שמכונים אנשי "השבט הלבן" (ולראיה, המקומות היחידים בהם ניצחה לבני את מופז בבחירות המקדימות היו צפון תל אביב, רעננה, וקומץ מעוזים אחרים של האליטות הישנות והחיוורות). הסיבה השנייה היתה הצלחתה לשאוב קולות מ"השמאל" המאד מתון בתור "התקווה היחידה לעצירת ביבי". עשרות אלפי אנשים שבאופן רגיל היו נותנים את קולותיהם לעבודה, למרצ או אפילו לתנועה הירוקה נאחזו בהזיה שקדימה תמנע הקמת ממשלת ימין מבחילה כמו זו שאכן הוקמה, ובמקום זאת הכניסו לכנסת חברים טבעיים בקואליציה שכזו שרק יהיו רשומים בסד"כ האופוזיציה, כמו עתניאל שנלר, יולי שמאלוב ברקוביץ ואחרים.

הפעם הזו שני הגורמים הללו יפעלו לרעת קדימה. המצביעים הלבנים ינהרו לעבודה (שכבר זינקה בסקרים כתוצאה מהמהפך בקדימה) וללפיד הנבער (שגם כך היה צפוי לקחת מקדימה הרבה קולות מהמרכז המיתולוגי, אותן ירשה קדימה משינוי של לפיד האבא), ואילו שונאי ביבי יצביעו בעד מפלגות שאין סיכוי שיישבו איתו בממשלה (הצעד הנכון היחיד של לבני, וכזה שאין שמץ של סיכוי שמופז יחזור עליו, יען כי מפי מקורות המקורבים לרופאו האישי של שאול מופז נודע לכותב שורות אלה שישבנו של יו"ר קדימה במצב קריטי מחמת תסמונת גמילה ממגע עור צבי של כורסת שר).

בקצרה, נראה שאם יש למופז אשליות כלשהן שאכן יוכל להתמודד על הבכורה ולהוות איום ליריבו המר משכבר ביבינוקיו, אכן טוב יעשה אם ימנה מופז את אורן זריף, אורי גלר או איזה אביר ג'דיי כאשר תמצא ידו למקום 2 וגם יבטיח לו כל מה שיבקש חוץ מזה, כי "בדרכים קונבנציונליות" זה לא יקרה.

ניסו מותק, לי אתה יכול להריח בתחת

25 במרץ, 2012

מאיפה להתחיל? הקטע בזה שאתה מגיע למסקנה שכבר אי אפשר לשנות את רוע הגזירה זה שכל הסיפורים, השלבים בסולם היורד שאולה, הזיזים והמהמורות הזרועים במדרון החלקלק, מתחילים להיראות פחות חשובים. זה ממש מתחיל להיראות כמו אוננות לקפוץ שוב על הצעת חוק ולהסביר למה זה בעליל תחנה בדרך לגיהינום. בכל מקרה ידידי הטוב נ"ר עושה את זה בצורה יותר מקצועית ממה שאני כבר אוכל (אני לעומת זאת טוב בלמה החרא של היום דומה לזה של שנות השישים.. לספירה).

אז כשרוב הסיפורים כבר משעממים מרוב שהם מוכיחים את מה שאתה כבר יודע, מה שנשאר במקרים כאלה זה להסתמך על הזעם-על-העוול שהסיפור מעלה. אם הסיפורים של השבוע גורמים לו לאדם לבצע קאטות מאולתרות שכוללות הרבה מהלכים של [תופס ראש של מישהו ומטיח במשהו חזור והטח], כנראה שזה לא ייגמר אם לא נספר גם לקוראים.

השבוע נקבע ציון דרך בתהליך ה"אסור להשוות", בשעה שלראשונה נלכדו על גבי וידאו תמונות של צה"ל משסה כלבי תקיפה במפגינים לא-חמושים בכפר קדום (לשם עוד נחזור). איפה שהוא בשכונת שפירא יושב בדירת חדר מסריחה ומתפוררת ניצול [אסור להשוות], במדינה שמשתמשת באסונו ומזנה אותו מדי יום בעודה נוהגת בו גרוע משרוב הרועים נוהגים בכלביהם, ואומר "אח, איזו גאווה. מי היה מאמין שנגיע ליום הזה".

השבוע גם תועדו קלגסי צה"ל כשהם גונבים מחשבים וחפצים אחרים מתוך בית פלסטיני בכפר נבי סלאח, אליו פלשו כוחותינו במשך 15 לילות ברציפות, בכל פעם אחרי חצות, לעתים אחרי בשעתיים שלוש ככה. בליל שבת (אמש) נקטע הרצף, וכל תושבי נבי סלאח יכלו לישון כל הלילה במיטותיהם בשקט. זו בטח סתם הפוגה קלה, צ'ופר לחיילים ולא לכפריים.

אני אומר "גונבים", אגב, כי ככה קוראים לזה במקום שממנו אני בא כשמישהו לוקח לך דברים מהבית א) בלי צו וב) בלי לתת לך קבלה חתומה על ידו של כל פריט ופריט שהוא נאלץ להחרים (מסיבות לגיטימיות כמובן). לאור העובדה שחיילי צה"ל הגיבורים כבר נתפסו מוכרים את רכושם של אנשים שהם עצרו (ראו: מרמרה, מאוי), הרי ש"החרמה" אגבית שכזו, שרק בזכות הווידאו שצילמו בני הבית אפשר בכלל להוכיח שנלקח משהו (אבל לא כל דבר ודבר שנלקח בנפרד, ולא נגיד הדגם של המחשב), בהחלט צריכה להטריד.

ולגבי עצם המנהג הזה של הפלישות הליליות. אני נתקל הרבה ב"בטח יש לזה סיבה. לא עושים את זה סתם". ובכן ילדים, אני מזמין כל מי שרוצה לספר לי איזה צורך מבצעי יש בזה. לא בקטע של פעם אחת. בסדר. הילד הזה הספציפי בן ה-16 מהלילה הראשון בסדרה, כמו השפן ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", הוא הדבר הכי אכזרי ברדיוס של מילין רבים. הוא באמת אימת האזור והיו חייבים לעצור אותו באמצע הלילה. וגם בלילה השני היה את סגנו, מוסטפה אבו כאפה. ובלילה השלישי מישהו השאיר את האייפון אצל משפחת תמימי

בואו, באמת. מה, אחרי השבוע הראשון עוד נותרו לך כאלה שרצית לחקור אבל שכחת? לא היה לך זמן? והם כל-כך מסוכנים שלא פחדת שהם יברחו נגיד? והצורך המבצעי כה דוחק עד שאי אפשר לעצור אותם בשעה שאנשים ערים? צריך להעיר את כל הבית ולצלם אנשים באמצע הלילה?

או שבואו נפסיק להעמיד פנים כמו אידיוטים ונגיד את האמת: מתבריינים עליהם. מנסים להפחיד אותם "אם לא תפסיקו למחות כבר על המעיין המזוין שעזרנו למתנחלים מחלמיש לגנוב לכם באמצע העולם בלי שום סיבה חוץ מזה שהם יהודים ואתם לא, אז נמשיך לפלוש לכם לבתים באמצע הלילה, להעיר ולהשפיל, לחטט ולהרוס, לפעמים גם לעצור את הילדים בני ה-12, 14, 16 שלכם, לכמה שעות או כמה שבועות, ואף אחד לא יוכל לעזור לכם או למנוע את זה".

כמה עליבות צריך כדי להגות בכלל את המדיניות הזו. איזה היעדר מוחלט של כל חוט שדרה מוסרי צריך בשביל לבצע אותה. זה מה שהמנטליות המכוערת הזו של כיבוש, של שנאת הזר, של ההתקרבנות שבשמה מותר לעשות הכל לאחרים, עושה מהילדים שלנו, מהאחים שלנו, מה"מנהיגים שלנו", ובמידה זו או אחרת מכולנו. תדע כל אם עברייה שהילדים שלה לא יותר טובים מפושעי רקק שמפחידים את הלווים של הבוס כשהם לא יכולים לשלם. תדע כל אם עברייה שאם לאיזה תמימי או אבו רחמה או אבן עיוני יישבר פתאום מלהיות שק החבטות, ההשפלות והמרמס של קלגסי צה"ל והוא ייקח פחית זיתים חמש קילו ויעשה איתה פחחות לפרצוף של הבן היקר שלה בזמן שזה פולש לו לבית במגפיים מסומרים בשתיים לפנות בוקר – אני אישית ממש לא אוכל להאשים אותו.

ואגב, נראה בבקשה את גובי הפרוטקשן של בני אווזי נכנסים למאה שערים, בדיוק באותה צורה, ומנסים לעצור לחקירה איזה שבבניק של ישיבע שזרק אבנים על ניידת בהפגנת שבת, להעמיד את כל בני ביתו כולל הנשים, וואה וואה) למסדר צילום, להפוך את הבית ולהחרים דברים, כל זאת בלי צו ובלי לתת אפילו קבלה על מה ש”החרמת”. פעם אחת. איך זה ייגמר, יש מישהו שלא יודע? בדם. לא כמטאפורה. יישפך דם. לפחות קלגס אחד יאושפז במקרה כזה, לפחות במצב בינוני.

הנא שלבי קרובה בעוד יום למותה. היא נמצאת ביום ה-38 לשביתת הרעב שלה. הנא שלבי היא אישה בת 30, ששוחררה באוקטובר 2011 מהכלא הישראלי לאחר שישבה למעלה במשך משנתיים במעצר מנהלי. היא שוחררה, יש לציין, במסגרת עסקת שליט. יש שיקפצו ויזעקו שזה מוכיח שהיא מחבלת ושמותר לעשות לה הכל כולל חקירה בשיטת קפטן ג'ורג', אבל יש לזכור שמחצית משוחררי אותה עסקה היו בלי דם על הידיים, ושבעסקה התעקש החמאס על שחרור כל* האסירות ממין נקבה שבידי ישראל, ממונא אמנה חלאת הביוב הנגועה ועד נשים שכל חטאן היה עבודה במרפאה שמומנה בכספי חמאס.

בכל מקרה, כעבור פחות מארבעה חודשים נעצרה הגברת שלבי שוב, שוב באופן מנהלי (בלי שתשמע במה היא מואשמת או תוכל להתגונן מהאישום) ומאותו רגע היא שובתת רעב. מצמרר לחשוב שאנחנו מונהגים בידי כזו ערימה של אידיוטים שאחרי שהצליחו ברגע האחרון לחמוק ממוות של שובת רעב נגד המעצר המנהלי – שובת שהיה נער פוסטר מאד מאד בעייתי מבחינה שיווקית, בהיותו, אתם יודעים, דוברו המוצהר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי בפלסטין (גא"פ) המבחיל – רק כדי לתת לנערת פוסטר הרבה יותר נפיצה להתקרב כל-כך למוות. חאדר עדנאן היה גבר גדול חזק. אם הם בונים על זה שגם שלבי תשרוד 66 יום לפני שהם יתקפלו ככה בשקט מולה, כדאי שיתכוננו ללוויה… ולכל מה שיבוא אחריה.

כמובן שגם על שלבי טוענים התוכים של הכיבוש שהיא מחבלת מסוכנת מהגא"פ. יכול להיות, אגב. זו פשוט לא הנקודה. איזה צווחן הסברה בשם אופיר גנדלמן (דובר משרד ראש הממשלה לתקשורת הערבית), אמר לי בנחרצות סמכותנית בטוויטר ש"היא מעורבת בטרור מטעם הג'יהאד האיסלאמי זה שנים" וש"היא מהווה סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל. הראיות נגדה סופקו בידי מקור שמציל חיים". כמובן שהוא סירב לגבות את זה בהוכחות מהסוג שמשכנע שלא מאמין לו רק בגלל שהוא הצווחן של נפוליאון דלא שמאטע שהוזה שהוא צ'רצ'יל.

יופי קופיקו. אז תציג את הראיות המזוינות שלך בבית משפט, שהרי יהיה בית משפח צבאי שבו בלאו הכי יש לך פור גדול ושופט שכן נוטה להאמין שמישהו מחבל רק כי אתה אמרת ככה, ויש גם יש הליכים לשמירה על חשאיות זהותו של מקור תוך שימוש בעדותו (ובמיוחד אם הוא כבר הציל חיים בעבר), תרשיע אותה ותצרף אותה לכמה אלפים שאתה מחזיק אחרי שהרשעת אותם בכל דבר מטרור אמיתי ועד "אחזקת אמל"ח", כשהאמל"ח זה תרמילים ריקים של כדורי גומי ומיכלים ריקים של גז מדמיע שאתה ירית עליהם

אבל לא. כי הקטע פה הוא היאחזותה הנואשת של מדינת הסקיוריטטה באחת מאבני היסוד של קיומה: התקנות לשעת חירום 1945, מורשתו המטונפת של דבר מלך בריטניה במועצתו. חוקי כיבוש זר עליהם אמר הסמולן הידוע מנחם בגין שהם גרועים מחוקי הנאצים. אנחנו נעצור את מי שבזין שלנו לכמה זמן שבזין שלנו ולא ניתן לכם, מעסיקינו, אלה שאנחנו כביכול משרתים, אפילו פיסה קטנה של דין וחשבון על למה, כמה, מי ואיך. כי זו המדינה שלנו ואתם רק חיים בה.

וכשאשה נאה למדי בת 30 תמות לצבא הכיבוש בידיים, וברחבי העולם ישתמשו בתמונתה, בסיפורה ובעובדה שלא מחתה אפילו על עצם סמכותו של הכובש לעצור אותה אלא רק על אותה זכות מקודשת ברחבי העולם הנאור (לא להיעצר בלי הליך נאות, לא משנה כמה מזוויע הפשע שבו אתה מואשם בלא הוכחה בינתיים) כדי להצית אש של שנאה ואלימות – או אז יספקו כולם כפיים ויגידו שזה רק מוכיח שזה הכל אנטישמיות טהורה, ושאין שום דבר שבידינו לעשות כדי לשנות את זה. שום פנים אחרות שאנחנו יכולים להציג לעולם כדי שאולי יתעבו אותנו קצת פחות. מה פתאום, והיפי מסריח נאיבי ומטומטם מי שחושב שכן.

לקראת סיום, ביום שני מסתבר שאירע קטע מדהים למדי מכמה בחינות בקניון מלחה בירושלים. אני אומר מסתבר כי לתקשורת העברית לקח ארבעה ימים תמימים לספר לנו על זה, וגם אז רק הארץ נחלץ לדיווח הפרוזאי, הזניח והמשעמם על כ-300 חולצות צהובות של היהוה יוגנד בשבתם כאוהדי בית"ר ירושלים, שפרעו באיזה עשרה עובדי ניקיון פלסטינים בקניון שמול איצטדיון טדי המאוס, על יציעו המזרחי שיקרוס אמן (בשעת לילה מאוחרת בלי קהל).

שוב: 300 חוליגנים שיכורי שנאת-אדם החטיפו מכות רצח לעשרה פלסטינים. לקח כ-40 דקות עד שמשטרה, שהוזעקה לתגבר את המאבטחים המסכנים שהוכרעו בכוח המספרים, השליטה סדר.

אז היה לנו את המקרה התמוה של הבחור-הזעצער בשעת הלילה (ליל שני, שלישי ורביעיבליל חמישי הוא כבר נחלץ לסדר את האותיות במכבש כדי שהעם יוכל ללמוד את האירוע). בנוסף לזה היה לנו את המקרה המוזר של החזיר במדים כחולים. לאחר שהוזעקו למקום והפרידו בין הטינופת ההיודו-נאצית לטרפה, סבו שוטרי משטרת כהנא על עקביהם ונמלטו חזרה לחוריהם, מבלי לעצור או לתחקר איש על האירוע.

כשנשאל דובר מחוז משטרת עיר-רשע-לים מדוע, למרות שהאירוע כולו תועד במצלמות האבטחה של הקניון, לא זומן איש לחקירה או תשאול ולא נערכו כל מעצרים, השיב צווחן החזירייה כי "לא בוצעו מעצרים ולא נערכה חקירה משום שלא הוגשה תלונה".

זו כמובן טענה מגוחכת, בעיקר משום שאין מקום בעולם שבו שוטר המזדמן לזירת אירוע אלים צריך תלונה כדי לעצור אנשים, ולו לחקירה, ולו רק על הפרת הסדר הציבורי בקנה מידה שהותיר את מנכ"ל קניון מלחה וכל שאר העדים המומים ומזועזעים. נעזוב את זה שפוצצו כמה ערבים. מזה באמת למי אכפת

אבל הסיבה השנייה שהטענה הזו מרתיחה, ומן הסתם אותי במיוחד, היא שאין כל צורך בתלונה כדי להגיש כתב אישום גם על אירוע שהשוטר לא היה עד לו. אני, סתם לקחת דוגמא שמציתי מניסיון חיי, הורשעתי באיומים על חבר הקלסת נילס הולגרסון למרות שהלז ל-א הגיש תלונה במשטרה וגם לא הורשינו לזמנו לעדות על תקן ה"קורבן".

זה מזכיר לי את הבדיחה על הכלב והשועל. כלב אחד בא לחבר שלו השועל ואומר "אחי, שמעתי המסיבות אצלכם השועלים זה ליגה אחרת. שתייה משובחת, הידרו, בחורות זורמות. אתה יודע שאני נראה לגמרי כמו שועל, בחיאת תכניס אותי".

השועל מסתכל עליו ואומר "ישך ת'לוק, זה נכון, אבל אם אתה רוצה לבוא יש משהו שאתה חייב לזכור. אצלכם הכלבים המגעילים, כשאומרים שלום מרחרחים זה לזה בתחת. אצלנו השועלים יש קלאסה. אנחנו מרחרחים זה לזה באף. תזכור?”

"עלא עיני ועלא זנבי" אומר הכלב, ומקבל מקום ושעה. הכלב בא למסיבה, קורע את הרחבה, עובר מקוזינה מצודדת לרעותה, יד אחת דרינק באחרת ספליף שמן, ולא שוכח אף פעם לרחרח באף. פתאום הוא רואה את החבר שלו השועל שקימבן אותו בהזמנה, ניגש אליו מבסוט ובא להריח לו באף. ההוא מסתכל עליו מלמעלה למטה ואומר "לי אתה יכול להריח בתחת. אני יודע מי אתה".

ולמה נזכרתי בזה? כי כשניסו שחם מונה למפקד מחוז ירושלים, היו כאלה שחשבו בתמימותם שנפתח דף חדש בתולדות המחוז שכונה כבר בשנות השמונים "המשטרה של כהנא" ולא השתפר מאז. שחם, אחרי הכל, היה האיש שהעז לומר "חרא עליהם" נוכח איומי אלימות של הכתומים בימים שטרם ההתנתקות. אבל קלגס, גם אם הוא פעם בטעות מקלל את האנשים הנכונים, נשאר קלגס, מחוז מושחת ורקוב מיודונאצים נשאר מחוז מושחת ורקוב, וניסו שחם כנראה נבהל ממוכי היהוה מרגע שנאלץ להתעסק איתם כל יום ולא רק במבצע מיוחד שבו הם "האויב". אי לכך, אם תראו בנאדם מסתובב ברחובות ירושלים כשהשפיך של השטן מטפטף לו מהתחת, תסתכלו עליו ברחמים מהולים בבוז ותגידו "ניסו, תראה מה נהיה ממך". אבל אל תירקו לו בפרצוף – למרות השנה הגשומה (תודה לאלה) ישראל עדיין מתייבשת.

אה, כן, הבטחתי לחזור לכפר קדום. מוקדם יותר היום (שבת) דווח ממקורות פלסטיניים כי תושב הכפר חסן מועטאן, בן 40, נורה בחזהו על ידי מתנחלים שפלשו לכפר לצורך התפרעות תג מקריסטלנאכט. על פי הדיווח, המתנחלים פלשו לכפר והחלו להרוס דברים, והצבא הוזעק למקום אולם הצטרף לירי לעבר תושבי הכפר. דובר צה"ל מכחיש כל היכרות עם המקרה. תמיד יכול להיות שהבנאדם נורה על רקע אישי או עסקי ופליווד הפקות רק ממנפים את זה. גם נשמע לי מוזר משהו שמתנחבלים יעשו תג מחיר באמצע שבת קודש. מצד שני, בימי עקבתא דמשיחא נפרצות הגדרות וברוך מתיר איסורים וכל זה, ודובר צה"ל משקר כהרגלו, וגם על הלינץ' בקניון מלחה איש לא שמע בקלגסת עד שהסבירו להם שיש וידאו. אז מי יודע? אנחנו מדווחים, אתם מחליטים.

שיהיה לכם שבוע טוב במדינה על זמן שאול.

*כמעט כל. המפגרים האלה כנראה לא טובים בלעדכן רשימות ושכחו איזה עשר מסכנות.

מתנחלים הם ציבור מפגר*

18 בפברואר, 2012

אתם תמותו מצחוק. זוכרים את המאמר הזה, שכתבתי יחד עם עוד בחור בשיא תקופת המחאה לפני ההתנתקות? וזוכרים, אלה מכם שקוראים אותי מאז, שעוד באותו היום פרסמתי בבלוג (אז ברשימות) שזה אני כתבתי (לפחות את החלק מעורר רקיעות הרגליים)? יפה. אז היתה פרובוקציה ראויה, הטקסט המזעזע הוקרא עוד באותו היום מעל בימת הכנסת על ידי חבר הקלסת נילס הולגרסון, וכל מי שרצה למצוא במאמר ובמחברו טעם לפגם בהחלט היתה לו ולה הזדמנות לכך כבר אז, בקיץ 2005 הסוער.

אבל יש גם כאלה עם הצתה מאוחרת. קחו למשל את האיש החביב, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות (היהודיות) ומקרבן לשריטה שבמוחו, אברהם בנימין. אבריימלה דנן הוא איש חשוב. כמו איש אחר בחדשות, גם הוא מכהן כדובר – של הישוב הפסטורלי ושוחר הפיוס יצהר.

אבריימלה וחבריו, במבצע בילוש שפרטיו מסמרי השיער עדיין חסויים, הצליחו לאחרונה לחשוף את הסוד – שאני זה שכתב את התועבה. כאמור, הסוד לא היה ממש סוד אבל כנראה שרק עכשיו קיבלו ביצהר הכשר הלכתי למודם או משו. אוקצור, לאחר שהסיר את הלוט מעל הסוד דבק בתחושת הגילוי המשכרת ואץ-רץ לו אל תחנת הקלגסת הסמוכה, להגיש תלונה נגד עבדכם על הסתה. מזל שהספיק, כי עוד איזה חצי שנה יש התיישנות נראה לי

איך היה אדי מרפי אומר, כשהיה האיש המצחיק ביקום? I just think the shit is funny.

אז מכיוון שזה נהיה כזה סיפור בחוגי הדובון והסנדל, ראיינו אותי בנדון ל"מקור ראשון". הראיון עצמו היה ארוך יותר, וגם העיתונאי אמר לי שהוא הגיש טקסט ארוך יותר. אז אני לא יודע מי אשם, הוא העורך, אבל בדרך פלא נעלמו להן מהכתבה שתי עובדות שאני הדגשתי חזור והדגש לפחות שלוש פעמים שונות כל אחת בשיחה שארכה למעלה מחצי שעה:

  1. באותה תקופת התנתקות גם כתבתי מאמרים, כמו זה, שהשתלחו במני מזוז ושאר רשויות האכיפה על חוסר מתן כבוד לזכותם של המתנחלים והימנים למחות נגד ההחלטה.
  2. כמובן, העובדה שהסוד לא היה סוד ושעוד באותו היום הודיתי קבל עם ורשת באשמתי המחפירה בכתיבת פשקוויל הפיגולים הנלוז.

את ההשמטה השנייה ניתן אולי להסביר בחוסר רצונו של מקור ראשון להוציא את אבריימלה טמבל מול כל בני המגזר וזה. אבל הראשונה? לכלכתם אותה. מה שכן, איזה דוגמן שסק? מלך.

טוב, מספיק לדבר עליי. ראיתם אגב את הסרט החדש שלי? סתם, סתם. סרט אין לי, אבל לערן ורד יש כמה דברים חדשים ומעניינים. אולי שווה להתחיל לראות הפח הגדול?

ברכבת ישראל, במקום ליישר מסילה בערבה החליטו ליישר קו עם השריטה במוח והלכו בצורה לא הכי חכמה ראש בראש עם בית המשפט. הייתי מציע להם למצוא מישהי קצת יותרעוברת מסך? עוברת בידוק ביטחוני? עוברת מסנן פריחות בסיסי? שתייצג אותם מול הרשויות. הייתי אומר שעניין שלהם, אבל בתור מי שנזקק לשירותיהם פעמיים בשבוע וכל אימת שעניין לו בעיר הגדולה, זה גם עניין שלי.

מצד שני,חרפת השופטת נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הרוויחה ביושר כל יחס של בוז עמוק כלפיה אישית וכלפי בית הדין שעליו היא ממונה. מי שהיא כזו שפוטה של המעסיקים והממשלה, שלא תתפלא שעובדים לא ממש משלים את עצמם שאם יבואו בזמן וינהגו בכבוד הם יקבלו צינור יותר קטן, או עם פחות הברגה. מצד שלישי, גם לשים זין צריך לדעת איך. העובדים יכולים לדפוק ברז למורה ולצאת לנופש שמבהיר ש"צ'כחו מזה; היום כבר לא תהיה רכבת". האדם שנשלח לייצג את העובדים בבית המשפט עדיין צריך לשחק את המשחק, או לפחות לצאת פחות צ'כונה.

לפני זה כמובן היתה שביתה בכל המשק, כי לעופר עיני נורא חשובים עובדי הקבלן. אהא. הדברים נאמרו כבר היטב ולפניי על ידי אורי בן דב המצוין מג'יי-14 ועל ידי עוד מישהו בעבודה שחורה. אה, והקוראת ב' דגושה מוזמנת גם היא לראות עצמה כלולה ב"יאללה יאללה" הזה.

ח'דר עדנאן (זה הדובר האחר שמככב בחדשות) עוד לא מת. אפילו אני חייב להודות שחייו ומותו כשלעצמם לא מזיזים לי הרבה. יש מן הסתם קרוב לארבעה מיליון פלסטינים שהיה לי כואב יותר לשמוע על מותם הקרב. לא רק חפים גמורים כמו הרוגי התאונה בצומת אדם. גם אנשים בוגרים עם עבר פחות מצחור עדיין היו מעוררים בי יותר סימפטיה. לא שאני מכיר את מר עדנאן. אדישותי היחסית לגורלו נובעת מבחירתו להשתייך ולפעול באופן בכיר ושותף-סוד בארגון חשוך ומתועב. עם זאת, האורח שבו הוא עומד ככל הנראה למות והעיקרון בשמו הוא עומד לעשות זאת מעוררים כבוד והערכה, ומשנים אותו עצמו (עניין פחות חשוב בכל זה) מהערת שוליים זוטרה בתולדות הטרור האיסלאמי בארץ הזו למשהו משמעותי בהרבה.

כי עם כל כמה שזה מובן מאליו כשמדובר בתושב הגדה המערבית, עדנאן בעצם מושך כאן במסיכה שנקראת "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון". חוקית, ישראל אינה באמת דמוקרטיה. שאלו את עצמכם: מי הריבון בשטח שבו אתם גרים? אם אתם גרים במדינת ישראל (או בחלקים שתחת שליטתה אבל טרם סופחו אליה), התשובה אינה "העם", או "הכנסת" או "נשיא המדינה". התשובה היא אלוף הפיקוד. ישראל, צריך להזכיר מדי פעם, נתונה תחת תוקפם של התקנות לשעות חירום (תש"ה – 1945) – תקנות שהוגדרו פעם על ידי האיש שישב על יד ד"ר בדר כ"גרועות מחוקי הנאצים". תקנות שהותקנו, אם תשימו לב לתאריך, לא על ידי כנסת ישראל אלא על ידי "דבר המלך במועצתו" – והותקנו נגד תנועות המרי העבריות.

התקנות האלה – ולא שום חוק שיזמה כנסת ישראל מעודה – הם החוק העליון. עם כל כמה שברור שדבר כזה מעולם לא קרה, ושיהיו השלכות, ואנשים לא יסכימו בשום אופןהחוק היבש ברור: בכל רגע נתון יכול הקצין הצבאי הבכיר במקום (דבר שבדרך כלל נתפס כזהה עם ההגדרה "אלוף הפיקוד") להוציא צו ולהגדיר אזור כשטח צבאי סגור ולנהוג בו ובתושביו כרצונו. ברצותו יכריז על שכונות שלמות בתל אביב כשטח צבאי סגור ויבדוק בכליהם של היוצאים והנכנסים ברחוב. סתם, דוגמא תלושה ורחוקה מהמציאות. זה לא שאי-פעם נגיד הביאו מג"בניקים למודי כיבוש שיפטרלו ברחובות תל אביב דרום. אבל נחזור לעניין.

למותר לציין כי לרשויות הביטחון נתונה הסמכות לעצור כל אדם ולקבל מבית משפט שכמעט לעולם אינו מסרב לכך אישור להחזיקו ללא משפט, ללא אישום, ללא עורך דין לתקופות של שבועות וחודשים. כל הדברים האלה שההיסטוריה המערבית הם מאבק ממושך נגדם? כזה. הסמכות הזו מופעלת מדי פעם גם על יהודים מעדות אחינו לוקי מחלת היהוה, וזה לא הופך אותה לטובה יותר, נסבלת יותר או מפלה פחות. העובדה היבשה היא שכמו הארנבונים במכלאה המחושמלת ב"גבעת ווטרשיפ", גם אנחנו מנהלים את החיים המשמינים והמפנקים שלהם רק ברצות הדוד עם הרובה והמל"ט והשו-שו המתקדם.

כמו שדרישת יסוד של המחאה החברתית היתה ועודנה חייבת להיות ביטולו המוחלט של חוק ההסדרים, כך חייבת כל מפלגה מתקדמת לשים אי שם בצמרת מצעה את הקריאה לביטול תוקפן של התקנות לשעת חירום. ח'דר עדנאן כמובן מתכוון למות למען טובת העם הפלסטיני כפי שהוא רואה אותה, אבל לא יזיק אם כתוצאה ממותו (וזה ייקח את מותו, למה גסיסתו האיטית לא עושה שום רושם על הישראלולים והתשקורת המעפנה שלהם) גם במדינת ישראל (שם זמני) יחל שמץ רמזו של שיח דמוקרטי ממשי.

לסיום, השערה מעניינת שהועלתה באשר לשאלה למה לעזאזל התעקשה ישראל לעצור את אחד ממשוחררי עסקת שליט (נדמה לי, אל תלכו עם זה לבנק), ולמה היא מתעקשת להחזיק אותו ללא שמץ ראיה – מסתבר שעדנאן מעורב חזק במאמצי הפיוס הפנים-פלסטיניים, ואת אלה ישראל הרי רואה כברית ריבנטרופ-מולוטוב שנייה שתאפשר את פתיחתה של ששששש…. הס מלהזכיר.

* אני מודע כמובן לכך שיש מתנחלים רבים שהם על פי כל אמת מידה אינטליגנטיים להפליא, תהיה אשר תהיה דעתי על דעותיהם ונזקן. משפחת בן ארצי רובם בעלי מנת משכל של גאונים, פרופסור אומן, גם איתמר בן גביר אדם מבריק אם לא ידעתם, ורבים אחרים. עם זאת, אני עומד מאחורי האמירה ומאיץ בכל מי שנפגע להגיש נגדי תלונה על הוצאת דיבה, הסתה ואנטישמיהכחשתשואה.

ובינתיים, איזה אחד הולך למות

9 בפברואר, 2012

ברוכים הבאים לקדם הפקות, החברה היחידה שמביאה לכם סיורים מודרכים על סף התפוררויות היסטוריות בזמן אמת. סיירו על שפת הווזוב ערב חורבן פומפיי! תורו את חופי אטלנטיס! בלו יום חם בסדום! נא להישמע להוראות המדריכים בכל עת יען כי המציאות נושכת.

בבית המשפט המחוזי בנצרת גזר השופט הנכבד אשר קולה שנה! שלמה! של מאסר! בפועל ממש!! על שרץ (לא חשוב מאיזו דת) שדרס ערבי (במקרה) בן 15, ואז תקף אותו עם חבר, באלה ובסכין, ושלח אותו לטיפול נמרץ תוך צעקות "תמות יא ערבי". שנה. כלומר, עם שליש, שמונה חודשים. על ניסיון מובהק ובלתי ניתן להכחשה או לריכוך של רצח מתוך מניע גזעני. דיברתי עם עדאלה כדי לנסות לברר אם אי פעם היה בדמוקרטיה היחידה במזה"ת קטין ערבי שתקף יהודי בסכין, תוך השמעת צעקות שנאה לאומנית, ויצא מזה בפחות מחמש שנים מינימום? וגם זה עם ימבה פרוטקציה ונסיבות מיוחדות? עוד לא שמעתי מהם חזרה, אבל הכסף שלי עדיין על זה שלא היה.

השופט קוקה קולה אמנם הפליג בצחצחות לשונו לאמור: "כל העבירות בוצעו בצוותא באופן מכוער ביותר, תוך שהנאשם מוסיף חטא על פשע וקורא לעברו 'תמות יא ערבי'", כתב השופט בגזר הדין.

"ילד כבן 15 התחנן על נפשו, אך הנאשם וחברו המשיכו להכותו, ואטמו אוזניים לשמע שוועתו. התנהגות מעין זו, אחת דינה, לטעמי - הרשעה".

"ויצא הקול מקצה הארץ ועד קצה", הוסיף השופט בהחלטתו, "קטין המכה את האחר, באמצעות אלה, דוקר אותו באמצעות סכין, מנסה לדרוס אותו ואף פוגע בו באמצעות רכב, כל זה בליווי קריאות גזעניות - לא ינקה, יורשע הוא, למען יירתע הוא ויירתעו אחרים מביצוע מעשים כגון אלו".

פשששש. איזו נחרצות. חטא על פשע, לא יינקה, יורשע ויירתע. אבל קוקה, אחינו, הידעת כי בידך נתונה הסמכות ואף החובה לדחות עסקת טיעון שאינה עומדת במבחן שוויוניות הענישה, ובמקומה לגזור עונש הולם? כל השנים האלה בשלום עד למחוזי ולא סיפרו לך? אז שתדע.

עוד מקרה של אי שוויון באכיפה היה בשטחים הכבושים, שם בשבת החליטה המשטרה שהיא חייבת להתערב באירוע ספורט עממי שנקרא Run Across Palestine. מין מרתון עממי רב-שלבי. נדמה לי שהמסלול אמור לקחת כמה ימים טובים. סתכלו בקישור. בכל מקרה, עשרים חברה יצאו לרוץ מבית אומר לכיוון א-תוואני. ריצה של כ-25 ק"מ. שבת בבוקר, יום יפה. לפני יציאה שתו קפה, ואז הגיעה משטרת ש"י. מי אתם? תראו תעודות זהות? לאן זה? אוקיי, שלושה מכם תושבים זרים שזה ממש חמור. יתרכם גרים שם. לאן זה? לכפר ההוא שם? לא, אי אפשר. לכו הביתה. לדברי נורית, דוברת מחוז ש"י, כל התקהלות תחת כיפת השמיים של יותר מעשרה אנשים בשטחים הכבושים מחייבת אישור מראש של הרשויות בשטח.

לאחר כמה שעות הסתלקו האידיוטים בכחול והרצים השלימו את השלב, אבל תהיתי – אמנם 25 ק"מ זה מחוץ לתחום שבת, אבל נגיד יוצאים כמה בחורים מהתנחלות א' לטייל בשבת בבוקר לעבר התנחלות ב, מרחק כמה קילומטר ככה, שם הם רוצים להתפלל בחברת רב חשוב ולאכול צהריים. סתם דוגמא, כן? אז יוצאים 20 תלמידי ישיבות הסדר כאלה לטיול שכזה – מישהו יעלה בדעתו לעצור אותם מלהמשיך בדרכם?

שאלתי שני מקורות: חגית עופרן, מומחית לענייני התנחלויות ב"שלום עכשיו", ובנאדם נחמד ואדיב שאני מכיר מהטוויטר שהוא במקרה גם מתנחל.

תשובה א': “לא יקרה".

תשובה ב': “תשמע, בשטחים הכל כפוף לשיקול דעתו של המפקד בשטח. אם למפקד בשטח תהיה סיבה או יחשוב שיש סיבה אז יכול לקרות גם למתנחלים".

ועכשיו ילדים, מי ענה איזו תשובה? בין הפותרים נכונה יוגרל משתתף שפתר לא נכונה.

נו, ביבינוקיו הוכתר מחדש. מנהיג יצמח לנו, חוטר מגזע ישי. עם זאת, אם פייגלין יכול לסמוך על רבע מהמתפקדים או רבע מהמרכז או מה שזה לא יהיה שמצביע, זה אומר ששוב יהיו לו לפחות שישה עד שמונה ח"כים שהם לגמרי שלו (ילד היוגורט, קזוסבלי, יריב לוין שהיה רוצה להיות שערורייתי כמו היוגורט אבל מרגיש מטופש מדי, אלקיןכאלה), ועוד לפחות כמספר הזה ח"כים שהצליחו להיבחר בגלל שהקפידו לא לעצבן את מחנה הפייגלה. אני מבין שביבי מנסה למשוך זמן עד שאיזה מוכה-אללה (בניגוד למוכי היהוה שאצלו בקואליציה) יעשה עוד 9-11 ככה, ואז לאפחד לא יהיה אכפת לעוד עשר שנים או עוד דור מה עושים לערבים. אוקיי, לא תסריט בלתי אפשרי, אבל תוכנית ב' יש?

ובמרצ יש בשורה חדשה! רעננה! סוחפת המונים! תור זהבה הגיע!! הכו בתוף, נגנו בחליל. אני מצטער. גלאון לא אישה רעה, למרות עמדות מחרידות כמו תמיכה בחסימת אתרים והרעיון ההזוי שהנשיא (זה שהכנסת ממנה) יוכל להטיל וטו על הכנסת, אבל בלי קשר - מה לעשות שאין לה את זה? באמת עצוב. אילן גילאון הרבה יותר מלהיב, ואם למרצ היו ביצים בכלל היו מריצים את מוסי רז להנהגה. מרצ בראשות זהבה, עם כל הצער, פירושה הרצת כל מה שכיווץ את מרצ מ-12 לשלושה מנדטים. נשמע כמו אחלה תוכנית.

בעוד ממשלת הליכוד משתתפת בדרג לא יותר מדי מחייב במחול התחפושות של "פגישה בנוגע לאם לחזור להיפגש במסגרת תהליך השלום קדישא", מבהיר מה שהיא עושה בפועל בדיוק עד כמה אין לה כוונה להגיע לשום סוג של הסדר שיש לי סיכוי אפילו להיחתם, שלא לדבר על לשרוד בפועל. מילא ירושלים, אבל מי שחושב שיהיה הסדר בלי למסור את חברון כולה, על קרבה וכרעיה ומערתה המזוינת, לידי "המדינה הפלסטינית" שאיתה אנחנו תיאורטית עושים כזה הסכם – הוא או הוזה או גונב דעת. אמנם זה המופע של ביבינוקיו וגמדיו, אבל אפשרות ב' נראית סבירה יותר.

אז כמובן שגדעון סער (שמבהיר שלא רק שהוא יכריח ילדים לטייל בחברון, הוא גם ידאג שהם ישמעו על המצב שם רק מה שהוא רוצה) לא יודה בזה ויגיד "אני בעד להכריז שלא יהיה שתי מדינות, ולא תהיה לערביי יו"ש זכות הצבעה בכנסת ישראל, ושהעולם פשוט יקבל את זה שכך יימשך המצב". גידי'לה שלנו, החבר הטוב של "זאת שלי”, מתוחכם מדי לשם כך. הוא יודע שלהיות דני דנון אמנם מזכה אותך בחברות אמיצה עם ריק פרי, אבל שצריך קצת יותר מזה כדי באמת לחלום על הכיסא הגדול.

מעניין אם במשרד הביטחון ובמשרד המשפטים שמו לב לפסק הדין של העליון בנוגע לפרשת אילנה דיין וסרן ר', ואם יסיקו שם את המסקנות המתבקשות לגבי מדינת ישראל נ' מיכאל בן שרל אזולאי (רחביה בן יעקב ברמן טרם התווסף לכתב האישום, למרות שאשמתו המשותפת בפשע הנורא הובאה לתשומת לב הרשויות). אנחנו נמשיך לעדכן.

אה, ובינתיים אנשים נשחטים במספרים דו, לפעמים תלת-ספרתיים ביום כאן מעבר לגבול, אבל ציר מוסקבה-בייג'ינג מונע כל מעשה. באמת התגעגענו למלחמה הקרה.

ולסיום, כאן אצלנו בישראל בנאדם אחד הולך למות מרעב. זה בסדר, כל אבירי השוק החופשי, תרגיעו. הוא בוחר למות מרעב. מדובר באחד חאלד עדנאן, דובר הג'יהאד האיסלאמי בגדה המערבית, שנתון במעצר מנהלי כבר כמה חודשים, ושלפני 54 יום (שבר את השיא של בובי סנדס) פצח בשביתת רעב נגד הכלי המגונה והבלתי מוסרי הזה של השטאזי. מדובר, כאמור, בדובר הג'יהאד האיסלאמי (דהיינו, חלאת המין האנושי מעצם המעמד). לא צריכה להיות בעיה להרשיע אותו, אפילו לבינתיים, במשהו שיתקע לו שנתיים או יותר בכלא בבית משפט צבאי. אבל לא – שלטון הכיבוש רוצה להבהיר שהוא מסוגל להעלים אנשים גם בלי בתי המשפט הקיקיוניים שלו עצמו.

עוררתי עליי את חמתם של כמה צייצנים פלסטיניים מזי קצף, כשאמרתי שחבל שעדנאן הוא לא הסמל המתאים, אחרת היה כאן סיפור שהיה תופס כותרות ענק. אנשים אשכרה לא הבינו למה אני חושב שמותר לי להגיד שאחד כמו אשרף אבו רחמה, או כמו באסם תמימי, גיבורי התנגדות לא-אלימה (או אלימה סימבולית ומוגבלת, דהיינו זריקת אבנים על חיילים משוריינים וחמושים בעלי טווח גדול בהרבה) נעלים מוסרית על אחד כמו עדנאן. מהצד העיקרי, אני כמובן מעדיף שלא אשרף ולא באסם הם אלה הקרובים מאד למוות ברגעים אלה ממש, אבל מבחינת המאבק הצודק במעצר המנהלי (וכן, זה לא בסדר גם כשעושים את זה לנעם פדרמן), זה היה מועיל בהרבה. למה? כי להרבה אנשים בעולם החדשות, בעולם ולא כל שכן בארץ, יותר קשה לרוץ עם סיפורו הדרמטי של בעל מחאה מוצדקת שהוא גם חבר בכיר בארגון טרור בעל השקפת עולם מחליאה מכל הבחינות.

כן, זה כמובן אמור להיות מבחנן של זכויות, שהן מוענקות גם למגעילים מכל, אבל באופן פרקטיטוב, הבהרתי את הנקודה שלי. בינתיים כמובן זה על אש קטנה בארץ. מעניין מה יקרה כשהוא ימות. השהיד חאלד.

ובנימת אוטו דה-פה זו נחתום פה ונקווה לשבת רגועה. אום-קדם שתחיה מכינה טג'ין פירות יבשים, ואני מבקש לא להפריע לי ולחומוצות הקיבה להתענג. ט"ו בשבט שפיל, יידן.

מנהלי: התקבלו כמה תרומות בקרן להאכלת ילדיו של אבו קדם. אבו קדם מודה בהכנעה ומאחל לתורמים שלא יידרסו, לא יידקרו ולא ישבתו רעב. התקבלה גם תרומה למען הגנתו המשפטית של מיכאל בן שרל אזולאי המסוכן. התרומה תועבר ליעדה ברגע שייצא לי להיפגש עם האדון הנכבד.